לאחר טיפול הומוגניזציה,זכוכית מחוסמתיכול להפחית באופן משמעותי את קצב הפיצוץ העצמי, אבל זה לא יכול לחסל אותו לחלוטין. ההשפעות הספציפיות הן כדלקמן
קצב הפיצוץ העצמי לפני העיבוד
לזכוכית מחוסמת לא הומוגנית, עקב נוכחותם של זיהומי ניקל גופרתי (NiS), חלקיקי זיהומים או בעיות ריכוז מתח אחרות בפנים, יש שיעור פיצוץ עצמי טיפוסי של כ-0.1% עד 0.3% (כלומר, בערך 1 עד 3 מכל אלף חתיכות זכוכית עלולות להתפוצץ מעצמן).
ההשפעה לאחר טיפול הומוגניזציה
עיקרון: טיפול הומוגניזציה (Heat Soak Test) כולל חימום הזכוכית לכ-290 מעלות צלזיוס עד 300 מעלות צלזיוס ותחזוקה למשך מספר שעות. הדבר גורם לחלקיקי הניקל גופרתי שעלולים לגרום לפיצוץ עצמי להתרחב בטרם עת ולעבור טרנספורמציה של פאזה (מהפאזה לפאזה) בתנאים מבוקרים, ובכך להצית בטרם עת את הזכוכית הפגומה.
שיעור פיצוץ עצמי מופחת: לאחר הטיפול ניתן להפחית את שיעור הפיצוץ העצמי לכ-0.01% עד 0.03%, שהם כעשירית מהסיכון המקורי.
התייחסות לתקן בינלאומי
על פי התקן האירופי EN 14179-1, שיעור הפיצוץ העצמי של זכוכית הומוגנית לא יעלה על 0.01% (אחד לעשרת אלפים).
בהנדסה בפועל, טיפול הומוגניזציה איכותי יכול להפחית אותו עוד יותר לכ-0.005% (אחד לחמישים אלף).
גורמי סיכון שיוריים
גם לאחר טיפול הומוגניזציה, זכוכית עדיין עלולה להתפוצץ מעצמה מהסיבות הבאות:
גורמים שאינם ניקל גופרתי (כגון פגיעה מחפצים קשים, מתח מקומי, התקנה לא נכונה וכו');
מספר קטן מאוד של חלקיקי ניקל גופרתי לא עברו טרנספורמציה שלמה בשלבים במהלך תהליך ההומוגניות.
ריכוז מתח שנגרם עקב נזק לקצוות או שריטות פני השטח של הזכוכית.
הצעות הנדסיות
טיפול הומוגניזציה הפך לתהליך סטנדרטי עבור תרחישים עם דרישות בטיחות גבוהות כגון בניינים רבי קומות, קירות מסך וחלונות גג. הבחירה של לוחות גולמיים באיכות גבוהה, שליטה בלחץ החיסום והתקנה סטנדרטית יכולים להבטיח עוד יותר את הבטיחות.
סיכום: טיפול הומוגניזציה יכול להפחית את שיעור הפיצוץ העצמי של זכוכית מחוסמת מכ-0.2% מתחת ל-0.02%, ולהוריד את הסיכון בכ-90% ל-95%. זהו תהליך מפתח לשיפור הבטיחות, אך הוא אינו יכול להשיג 100% פיצוץ עצמי.
